רשומות

ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב יראת ה' פרק א'

  נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק א' ● ההתחלה לדבר הוא אחד עמו ● החכמה נקראת ראשית והיא העלול הראשון ● ענין היראה - שהאדם עלול אל העלה ● עיקר החכמה היא יראת ה' ● בלי היראה אין החכמה נחשבת כלל ● הקדוש הוא נבדל מהגוף ● הבינה יותר עליונה מהדעת ● לעלול יש קיום בעלה ● היראה היא רק מצד העלול ולא מצד הבורא ● בו יתברך נתלית המציאות וכל היעדר אינו מפעולת פועל ● ההיעדר שה' פועל בעולם הוא סילוק הקנין ● היראה היא עצם האלוקות ● אין היראה תוספת מעלה ● מי שאין לו יראה אינו נחשב אדם ● היראה מחולקת משאר מעלות ומידות שאינה קנין ● אהבת ה' עניינה הדביקות בה' ואין קנין מעלה יותר מזה ● עיקר היראה שהיא באה מכח אהבה ● כשעובר על רצונו של ה' יתברך אף בדבר קטן זה ביטול האהבה ● היראה שנאמרה באברהם היא יראה מכח אהבה ● מידת האהבה היא עליונה על כל ● יראה מתוך אהבה עליונה אף יותר מיראת הרוממות ● העולם נברא ע"י יראה – שה' עלה לעולם ● אונקלוס מתרגם א-לוקים – דחלא ● היראה בפרט אל השי"ת ולא כשאר מעלות שגם לאדם יש חלק בהן ● האלוקות היא אחת וכך גם יראת שמים ● מי שאין דבריו נשמעי

ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב הענוה פרק ח'

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ח' ● מדת הענוה גורמת לאדם שיזכה לתורה ● כל פשוט לא יוגדר ולא יוגבל ● השכל הוא פשוט ● המים מתפשטים ואינם מוגבלים כמו העפר ● המקום הגבוה הוא נבדל ומיוחד בעצמו ● סימן לגסות הרוח עניות- עניות ממש ● הברכה והשפע האלוקי נמשלו במים ● לא תמצא העושר בגסי הרוח ● הברכה יורדת מלמעלה למטה ● הנושא לתורה צריך להיות פשוט וללא חשיבות כדי שלא לשנות את התורה ● התורה נמשלה ביין מים וחלב שמורים על אורייתא תליתאי ● כאשר האדם לא חשוב בעיני אחרים- יחזיק גם את עצמו בלי חשיבות ●   בזכות מדת הענוה זוכה האדם אל התורה [1] , וכמו שראינו במשה שהואיל ומיעט עצמו נקראת התורה על שמו, שכן הענוה היא הפשיטות הגמורה וכך גם התורה שהוא השכל הפשוט [2] . לעומת זאת, אדם שמתגאה- הוא מגדיר ומגביל את עצמו (ומבדיל עצמו משאר בני אדם [3] ) ולכן אינו פשוט. ואם כן העניו קונה את המעלה השכלית ואילו בעל הגאוה נוטה אל הגשמיות [4] .   וראיה לדבר מביאים חז"ל מהמים, שמניחים מקום גבוה והולכין למקום נמוך- להורות שהם אינם מוגבלים אלא מתפשטים, והולכים למקום הנמוך [5] .   "אמר מר: סימן לגס